#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"שצח. תנן רבי יהודה אומר כל שלא ראה מאורות מימיו לא יפרוס על שמע. וקשה שבסוגיין מבואר שלר""י אף אם ראה ונסמא פטור מכל המצוות וא""כ לא יוכל לפרוס על שמע להוציא אחרים? "	"כתבו התוס' (ד""ה וכן) שבירושלמי מעמידים את דברי ר""י במשנה בשלא ראה מאורות מימיו ביושב בבית אפל או שנולד במערה ואינו סומא ולא קשה מסוגיין. ולבבלי שמעמידים המשנה בסומא תירצו התוס' שסומא חייבוהו מדרבנן במצוות ואם ראה מאורות ונסתמא מוציא אחרים ידי חובתם שאחרים ג""כ לא חייבים אלא מדרבנן דק""ש דרבנן היא, אבל מי שלא ראה מאורות מימיו אפילו מדרבנן לא יפרוס על שמע כיון שאין לו הנאה. <sup>קנב</sup><span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קנב.  והרשב""א  (ד""ה וכן)  הביא את דברי התוס' והקשה עליהם ודעתו שלר""י פטור לגמרי מכל המצות ואפילו מדרבנן, וממדת חסידות בלבד חייב. ופריסת שמע כיון שאינו אלא מדרבנן אפילו סומא שראה מאורות ונסתמא ואלו בא לומר ברכת יוצר אור רשאי וחסיד מפני שכבר נהנה אף הוא מוציא את הרבים. אבל מי שלא ראה מאורות אפילו בא לומר אין כאן מדת חסידות לפי שלא הרגיש ולא נהנה כדעת ר' יהודה, ואם אין כאן אפילו מידת חסידות אינו יכול לפרוס להוציא אחרים שנהנו. ורבנן ס""ל דהוי נהנה כר' יוסי שאחרים מצילים אותו מן הפחתים ומן הברקנים.</span>"	"ב""ק תוס' פז."		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שצט. בבנים גדולים הסמוכים על שלחן אביהם מי מקבל ומדוע: 1) דמי חבלתם כשחבל בהם אביהם או אחרים 2) מציאתם? 	"1) כשחבל בהם אביהם פטור מלשלם שבדבר שיש לו חסרון כיס מקפיד. ולתי' שני בתוס' (ד""ה וקתני) פטור רק משבת דסברא הוא שכיון שהוא זן אותם שהשבת יהיה שלו.<br>אם חבלו בהם אחרים דמי החבלה לבנים שאין האב מקפיד בדבר שמגיע מעלמא ויש להם צער בגופם. כתבו התוס' (ד""ה כאן) שלשמואל (ב""מ יב, א) סגי בטעמא שזה מגיע מעלמא.<br>2) לאב. שבדבר שמגיע מעלמא ואין להם צער בגופם האב מקפיד. כתבו התוס' (שם) שלשמואל לבנים שכיון שלא חסר אין האב מקפיד וגם אין מריצה אצל אביו."	"ב""ק פז: ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	תא. החובל בבת קטנה בפניה והפחיתה מכספה מי מקבל: 1) שבת 2) שאר תשלומים? 	"1) בסמוכה על שולחן אביה השבת לאב. באינה סמוכה על שולחנו כדי מזונותיה משלם לבת והעודף על מזונותיה ישלם לאב.<br>2) לרב ולר""ל משלם לה. לרבי יוחנן משלם לאביה. כתבו התוס' (פז, ב ד""ה אל) בתי' ראשון שפחיתת כסף שעד ימי נערות לכו""ע של אב, ונחלקו בכל הפחיתה שהיא נפחתת כל ימיה בפציעה זו אף לאחר שכלו ימי הנעורים דס""ל לרב ולר""ל שישלם לה, ור' יוחנן סבר דהואיל ואירע פחיתה זו בנערותה תהא כולה לאב. ובתי' שני כתבו דהפסד מעשה ידיה שלא ימצא לה קונים לכו""ע לאב, ונחלקו במה שהיא נפחתת לקדושין שלרב ולר""ל לא ישלם לאב דס""ל שלא זכתה לו תורה לאב אלא קדושין ממש ולר' יוחנן ישלם לאב."	"ב""ק פז: -פח. ותוס'"		
